פסק-דין בתיק ת"א 33238-06-10

1.  מבוא

(א)       בפני תביעה כספית לפיצויים בגין נזקי גוף, לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1975 (להלן: "החוק").

(ב)        התובע, יליד 1957, נפגע על פי הנטען, בתאונת דרכים שארעה ביום 24.7.08(להלן: "התאונה ").

(ג)         הנתבעת 2, מבטחת רכבו של מר בורכוב איליה, הנתבע 1 (להלן: "הנתבע ") במועד התאונה, הכחישה בכתב הגנתה את נסיבות אירוע התאונה ואת חבותה לפצות את התובע בגין הנזקים שנגרמו לו לטענתו בטענה כי אין מדובר בתאונת דרכים. לטענתה, התובע נפגע בנסיבות אחרות מאלו המתוארות בכתב התביעה, באופן שלא קיימת לה כל חבות.

דיון והכרעה בשאלת החבות

2. האם התובע נפגע בתאונת דרכים בנסיבות המתוארות על ידו? זו השאלה העיקרית העומדת לפתחי.

על פי הנטען בכתב התביעה, ביום 24.7.08 נפגע התובע, בתאונת דרכים ונחבל. לטענת התובע, כאשר עמד על שפת המדרכה בצמוד לכביש, נסע רכב הנתבע לאחור ופגע בו. לטענתו התאונה נשוא התובענה מהווה תאונת דרכים כהגדרתה בחוק הפלת"ד.

3. הכלל הוא שנטל השכנוע מוטל על המוציא מחברו. על כן, התובע נושא בנטל השכנוע לגבי כל יסודותיה העובדתיים של עילת התביעה ועליו להוכיח את קרות מקרה התאונה. השאלה אם הרים בעל הדין את נטל השכנוע המוטל עליו נבחנת בתום הדיון כולו, ובית המשפט בוחן שאלה זו על סמך כל הראיות שהובאו בפניו ועל בסיס הערכת מהימנותן של הראיות וקביעת משקלן הראייתי.

רמת ההוכחה הנדרשת מהתובע בהליך האזרחי הינה הטיית מאזן ההסתברויות ומשמעותה היא שעליו להוכיח שגרסתו סבירה יותר ומתקבלת יותר על הדעת מהגרסה שכנגד, כאשר דרגת ההוכחה היא 51%.

מטבע הדברים התובע הינו בעל עניין ומעוניין בתוצאת המשפט. על כן, יש להתייחס לעדותו בזהירות הדרושה ולבדוק האם יש לה תימוכין או חיזוק כלשהו. כמו כן, יש לבחון את הגיונה של גרסתו ובין היתר, לבחון את העקביות בגרסה. ככל שישנו שינוי בגרסאות, ישפיע הדבר באופן ישיר על האמון שבית המשפט יוכל ליתן בגרסתו ועל האפשרות להשתית את העובדות על סמך עדותו.

4.     בעניין זה אציין כי מטעם התובע העיד גם חברו, מר שמעון קדושים, אלא שבכל הקשור לשאלה שבמחלוקת בדבר נסיבות התאונה, עדותו אינה יכולה לסייע לתובע שעה שבפתח עדותו ציין הלה כי שמע את הדברים מהתובע ולא ראה אותם בעצמו:

"ת. אני ישבתי לבד בתחנה, אמרתי לאלי לבוא לשבת והוא לא בא לשבת. הוא עמד בצד..פתאום אני שומע צעקות ובלאגן..ואני מסתכל ורואה את אלי שוכב על הכביש ..

ש. אתה לא ראית את הרכב נוסע לאחור. את זה הוא סיפר לך?

ת. לא ראיתי, הוא סיפר ".(עמ' 7 לפרוטוקול).

נסיבות אירוע התאונה

5.      אקדים ואומר כי לאחר בחינה ושקילה של מכלול טענות הצדדים והראיות שהוצגו לפניי לרבות עדויות הצדדים, אני קובע, כי דין התובענה להדחות וזאת לאחר שלא עלה בידי התובע להוכיח את גרסתו העובדתית לקרות התאונה כפי שפורטה בסעיף 4 לכתב התביעה.

  להלן אפרט את נימוקיי.

עדותו של התובע בעניין נסיבות האירוע היא עדות יחידה של בעל דין הטעונה, בהתאם להוראות סעיף 54 לפקודת הראיות (נוסח חדש), תשל"א - 1971, סיוע. בענייננו, איני סבור כי קיים סיוע כנדרש ואף לא כל תוספת ראייתית אחרת ולא מצאתי הצדקה להעדיף גרסת התובע על זו של הנתבע.  מהוראת סעיף 54 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1970, עולה כי מקום שמדובר בעדות יחידה של בעל דין אין השופט יכול לצאת לידי חובתו בהצהרה סתמית כי הזהיר עצמו או כי הינו רוחש אמון לתובע או לעד, אלא עליו להצביע על נימוק שיהיה "טעם אמיתי" ושהנמקתו תעמוד לביקורת של ערכאת הערעור (ראה ע"א 79/72 האפוטרופוס לנכסי נפקדים נ' פולק ואח', פ"ד כז(1), 768, 771; ע"א 69/75 פלונית נ' אלמוני, פ"ד  לא(1), 203, 212 וכן ע"א (נצרת) 1029/06 תעבורה מיכל מלט בע"מ נ' מר בני רושקנסקי,  תק-מח 2006(4), 7897.)

בנסיבות העניין, אין בנמצא ולו נימוק כלשהו שיש בו כדי לאפשר את קבלת גרסתו של התובע לעניין נסיבות התאונה.

התובע מסר גרסאות שונות באשר לנסיבות האירוע וזאת כעולה מכתבי הטענות שהוגשו בתיק דנן ומעדותו בפניי. כפי שניתן להתרשם, בחינת הגרסאות השונות שניתנו על ידי התובע, הן בכתב התביעה, הן בתצהירי עדותו הראשית והן בעדותו בפניי, והשוואתן זו אל מול זו, מצביעה על סתירות רבות ועל אי דיוקים.